שמעון אמיר

כאבו היתום של לוחם

הקדמה

חברה יקרה !

כהלום קרב איבדתי את המשפחה היקרה מכול !!
אתה לבד עם עצמך אין מושג שנקרא חברים , חבר , משפחה ,
המושגים לשמוח, שלווה, חיבוק, ליטוף, לאהוב, תחושת מחנק, בדידות, אתה ועצמך ואין איש מלבדך !!!
בשנה האחרונה גם הטיפול התרופתי לא מרגיע, לא גורם להקלה ולו הקטנה ביותר, רוב הזמן בוכה,עצוב, מצבי רוח קשים, מ ד ו כ א !!!
פשוט מ ו צ ף !!
פניהם של חבריי עוברים לפני כול דקה !! נעצרים, מביטים, נעלמים ושוב חלילה ! הם ילדים : משה בג'יו, ישראל הלפרין, צביקה רוזנצוויג, לאזר, יוסיבירנבאום, אבינועם גל, יהודה שפורן, אלי פייג, שמאי, מנדי, דוד איזן ועוד !! ועוד !!

• סליחה שאני מנער את החולצה, סליחה שאני מחליף חולצות לפחות 4 פעמים ביום, הסיבה אני כמפקד בכוח, עומד לצידי ה קת"ק (קצין תצפית קדמי) במהלך הסיור בגזרה הצפונית תוך כדי תנועה עולים על מארב קומנדו מצרי כ 50 לוחמים מתרוממים ויורים אש תופת על הנגמ"ש שלי, נורו שני טילי אר.פי.ג'י אחד פוגע בשמאי והשני בנהג שלי : אני כ חצי מטר משניהם הטיל פוגע בשמאי מפרק אותו לגורמים, החלקים מפוזרים, דבוקים על פני, על בגדיי, הנהג יעקב חוטף פגיעה ישירה הראש טס החוצה וכול הנגמ"ש מתמלא דם, אין זמן לחשוב אני משיב אש תופת לעבר האויב ועוצר אותו מלהסתער עלינו, לאחר ההפוגה בקרב אני מחפש את חלקי גופתו של שמאי ז"ל מצאתי את הראש של שמאי והנהג אספתי אותם אלי חיבקתי וליטפתי לא היה לי זמן לבכות חייבים להמשיך במשימה, כך היה 3 פעמים עם צביקה רוזנצוויג, עם דוד איזן ועם שמאי ! זה בקצרה תמצית האירוע ! זה רץ כמו אש בשדה קוצים, זה חולף לפני, זה מציף אותי, זה גורם לי לסיוטים, חוסר שינה, צעקות, חוסר שקט מוחלט.
באחד ההיתקלויות חדר לקסדה קליע ששרט את ראשי התפללתי חבל שלא פגע !!! היו ימים שרציתי ללכת המצבים הקשים לא נתנו לי מנוחה הפחד שלי היה על חבריי שלא יפגעו !! שלא אצא מהריכוז, האחריות.
• סליחה שאני מנגב את היד ושותף אותה עשרות פעמים, במוצב לפני האחרון בציר טמפו העונה על שם אורגון אני וחברי פלוגה א' מחזיקים את המוצב ומונעים מחיילי הקומנדו המצרי לכבוש אותו ועל כן המוצב סופג ירי ללא הפוגה של פצמרים, רקטות, טילים, תותחים, נקל, באחד הימים נופל פצמ"ר שפוגע בראשו של לאזר מגבעת שמואל גורם לו לחתך רחבי וכול המוח נשפך החוצה ושוב אני סנטימטרים ממנו ולא נפגע !!! למה !! אבוהב ואנוכי מצליחים לפנות אותו מעט ממרכז המוצב מטפלים בו המוח היה בחוץ אספתי בידי את המוח ניסיתי להחזירו למקום ולבצע חבישה, לאזר שכב, גנח, העיניים התגלגלו, קצף מהפה ואני צריך לטפל בו ולהישאר שפוי !!! זה מופיע לי בראש, לפני העיניים, כול הזמן וגורם לי לסיוטים מלווים בצעקות שבר.
• סליחה ! המראות של חיילים פצועים קשה, קטעי גפיים, אתה לא יודע במי להתחיל, ואת מי לחבוש ראשון כי אני רוצה את כולם בחיים ! אתה שומע את הגניחות, הצעקות שלהם חובש הצילו ואתה יודע שהמרחק מתאגד רחוק ואין מושיע, אתה יודע שאי אפשר לפנות במסוק כי השטח מטווח, אתה לא יכול להכניס רכב קל, אמבולנס כי הוא ישקע וכך חלק מהלוחמים הלכו אני והזיכרונות שלי מת, חי, ולפעמים כאילו מאשים את עצמי למה !! ?? למה ?? למה ?? זה הורג אותי מציף אותי ואני יוצא לטבע לרוץ למרחקים עד אין סוף ואולי ? ואולי ? ארגע מעט.
• סליחה שאיבדתי בעזה את מיטב הלוחמים ילדים !! יהודה שפורן ז"ל שנפל לבור בעומק 60 מ' והתרסק, גל אבינועם שחטף כדור בראש ממחבל, אלי פייג ועוד, רבים במלחמה שלא ידעת אם אתה חוזר מהמשימה, הטרור בעזה אחרי מלחמת ההתשה גרם לאובדן שפיות, לחוסר תחושה, למחנק, לחוסר רצון לאכול, הבטן דבוקה לגב, הרגשה של קוצר נשימה, כול הזמן בוכה, צועק ואיש לא רוצה את חברתך לך תסביר ???????????????????????
• סליחה שבמלחמת יום כיפור אני בדרכי לכבוש את ג'בל עתקה ! בשדה התעופה פאיד עוצרות משאיות ופורקות אלונקות ועליהם לוחמים שנפלו בקרבות !! לצערי הרב !! רוח חזקה חשפה את המטען על האלונקות, את פניהם החרוכות של הלוחמים, את פניהם המתים, את הלוחמים חסרי חיים, חלקם פגיעות קשות שמתקשה לתאר וכול המראה הזה עולה מציף אותי גורם לי בחילות, הקאות, כאבי חזה ובעיקר קוצר נשימה, יחד עם זאת צריך לכבוש את ג'בל עתקה.
• חברה יקרה לא !! לא !! אלאה אתכם מזה 45 שנה סובל מהסיוטים, חוסר שינה, מהפלאשים, מהזיכרונות הקשים, הכאב, העצבות, הבדידות, הצעקות, הכול צף מציף אותך נכנס לדיכאון, שאפילו הטיפול התרופתי לא עונה על גודל הסבל שאנוכי עובר.
• אני מוצף ! רץ כ 15 ק"מ ביום בוכה כול הזמן, תוך כדי נסיעה מקבל התקף נעצר בוכה כ 10 דקות עד ש "נרגע" מעט וממשיך ככה זה שנים, הסרטים חוזרים על עצמם לפעמים בתכיפות, לפעמים כול הלילה ולפעמים כשאני עם התלמידים !! אני סיפרתי בקצרה שיהיה לכם מעט מושג את שאני עובר, לפעמים אני שואל עד מתי ??? עד מתי ?? אולי בגן עדן יותר טוב ??????????? הרבה מחשבות על רצון להיות שם !!
• חברה יקרה !! אני לוחם, אוהב את מדינת ישראל אמות למענה, אם יבקשו אחזור על זה שנית אין לי מחשבה שנייה !! היום אתם יודעים מה לעשות אז !!! לא ידעתם , לא יכולתם, הזנחתם, שכחתם אותנו בתחנה האחרונה מבלי לאסוף אותנו, לשאול איך ? איך ? אתם מרגישים ? ההזנחה חוסר רצון להתמודד עם ההפרעות הקשות גרמו לי שאפילו הטיפול התרופתי לא עוזר לי, חי בשביל התלמידים שאוהבים , מעריכים, מוקירים ומקשיבים לסיפורי מרשת הקרב התלמידים הם שהשאירו אותי בחיים !!! כול שנה, שבור מדוכא מאוד תחושת מחנק, בטן דבוקה לגב, כואב, כואב, כואב, אין לי ארץ אחרת !! בבקשה תקנו !!!!

מוצף

התמונות מאלבומים מוצפים כאב !
המראות, הזיכרונות הולמות בנפש !
עינהם הפקוחות חותם לחיי !
חלקי גופם "מזכרת" פזורים על גופי בחיי.

המים עומדים, עכורים, מעופשים
אין טיפת צלילות ! קודרים, נוראיים.

כול יום, כול יום מאבד תחושת חיים
מבטם, חיוכם פניהם רצים לנגד עיני
האר.פי.ג'י פילח את חזהו של שמאי
דמו, חלקי גופו מרוח, עוטף את פני !!!

המים עומדים עכורים
אין טיפת צלילות ! קודרים, נוראיים.

הם עוברים על פני עדות , עדויות
מבטם האחרון מכה בי בצרורות.
ארשת פניהם חסרת חיים !
הכאב, השאול, חברים !!

המים עומדים עכורים
אין טיפת צלילות ! קודרים, נוראיים.

חבריי חלקם טרם נגמלו מהנעורים !
על האלונקות בפאיד נישאים
שובר, הורס, הסיוטים מתעצמים
מוצף, הפלאשים חוזרים מדכאים, מציפים.

המים עומדים, עכורים, מעופשים
אין טיפת צלילות !! קודרים, נוראיים.

אמיר שמעון
14.7.2015

לכול אדם ישנם אלבומים, אלבומים מלאי שמחה, ורק לי האלבומים חסרי תמונות ריקים, עולה מהדפים הצהובים הזיכרונות, המראות, הפלאשים החוזרים ותכופים כמו : מוחו של לאזר, חלקי גופותיהם של דוד איזן, שמאי, הנהג יעקב, צביקה רוזנצוויג, ישראל הלפרין, משה בג'יו, מנדי, אלי פייג, יהודה שפורן, גל אבינועם, יוסי בירנבאום, חבריי לפלוגה, לצוות,זכרם לברכה !
התמונה שאינה זזה מפניי המשאיות המביאות אלונקות ועליהם לוחמים שנפלו במלחמת יום הכיפור בשדה התעופה פאיד, הרוח העיפה את הכיסוי ומבטיהם הקרים, המתים, של הלוחמים, חלקם מחייכים חלקם כאילו אומרים עשינו הכול למען המולדת.
אני מוצף רץ מרחקים, כואב, בוכה, קוצר נשימה, הבטן דבוקה לגב מחפש רגע מלא של שלווה הלוואי !!!!


באהבה, שמעון אמיר, לוחם

אלו הם חיי

גדלתי, התחנכתי מגיל צעיר בקיבוץ כפר גלעדי, אומצתי למשפחת זמירי, חיילה ושימלה ז"ל הורי המאמצים מאבני הדרך וממייסדי הקיבוץ.
ספורטאי מצטיין באתלטיקה, ריצות למרחקים ובפרט בכדורגל.
התגייסתי ליחידה מובחרת סיירת שקד, עברתי תקופות קשות מאוד כמו מלחמת ההתשה, חודש וחצי במוצב אורגון בקו "בר-לב", חצי שנה בעזה ומיד מלחמת יום הכיפור, השתתפתי במבצעים וצוינתי לשבח ובעיטורים.
בתקופת מלחמת ההתשה (1000 הימים) עברתי טראומות קשות, מארבים, מוקשים "חוויות" עד היום חוזרים כפלאשים, חוסר שינה, בדידות, ה ל ם ק ר ב.
סיימתי לימודי חינוך גופני והתמחות בחינוך מיוחד, בוגר קורס רכזי חינוך חברתי, בוגר קורס מדריכי ריקודי עם, חבר בלהקת מחול.
בונה, יוזם הרעיון בית ספר הרוקד.
סיימתי לימודי ארץ ישראל, במגמת של"ח.
בוגר קורס מלווי קבוצות לחו"ל.
בוגר קורס מנהלי ומרכזי ספורט.
קיבלתי פרס חינוך מהנשיא על פועלי, עשייה, נתינה בחינוך ובפרט בקידום החינוך הגופני בחינוך המיוחד בשל"ח ובבניית תשתית לימודית, ידידותית, נושאי, דרכי למידה, דוגמה בנושא הטופוגרפיה לחינוך המיוחד. הרעיון "האחר הוא אני" נרקם אצלי עוד בשנות ה- 80 ולאורך דרכי, בצניעות רבה, יישמתי הלכה למעשה עד היום. 24 שנים בחינוך מיוחד ובתי ספר מיוחדים.
באמתחתי בענווה כ-120 מכתבי הערכה והוקרה, על פועלי הצנועה: בתחומי החינוך, אהבת הארץ, חיזוק המושגים, רעות, כבוד, חברות, בבית הספר ובין אדם לחברו, בניתי תוכנית לימוד, טיפול מוטורי, אמצעי המחשה, הפעלות במסגרת עבודתי בחינוך המיוחד.
וב- 1987 חברי ואנוכי בנינו את תוכנית הראשונה לקורס משצ"ים יחד עם המפקח יעקב ז"ל, לשקוד על התוכנית, לבנות, אבן על אבן, לכתוב בכתב יד (בזמנו לא היו מחשבים) להתאים, תכני לימוד, עם כול המשתמע מכך, ימים ולילות בצניעות. פשוט בניית דרכי למידה, לקורס היוקרתי של משרד החינוך – קורס הקצינים של משרד החינוך, בפרט למשצ"ים .
וב-1988 קורס המשצ"ים יצא לדרך כשלושה שבועות מחזור ראשון כ- 140 חניכים. חלוץ בהכנסת השל"ח לבתי הספר אקסטרניים. כותב, יוצר תכני לימוד, דפי עבודה, חוברות לימוד.
שותף בכיר בישום צעדת 4 הימים לירושלים במשך שנים, הכנות, בניית מסלולים, תכנים והוצאה לפועל של הצעדה.
מרכז פרויקט משצ"ים מדריכי שלח צעירים הנושא קיבל תנופה עם חדר משצ"ים שתכולתו כוללת : מחשבים, מקרן, טאבלט, טלויזיה, DVD. כול אמצעי המחשה, ספרות עשירה, מרכז למידה. בו מוצאים המשצ"ים העשרה בתחומי ארץ ישראל. הכול פרי עמלי, בענווה ובצניעות רבה.
פרויקט ייחודי : מורשת קרב, נושא הקרוב מאוד לליבי 23,167 לוחמים שנפלו במערכות ישראל, הכנתי מרכז למידה בנושא עם הדגשים של איך, מה, הנושא רגיש וצריך עוצמות, רגישות, הבנה, עובדות, סיפורים אישיים, מהלכי הקרב, תרשימים, אמצעים ידידותיים, שירים.
טיפול בנוער מתקשה בצניעות רבה מאחורי הקלעים תרתי משמע עם כול המשתמע, לקחת נוער ברמות ג ' ו-ד' להפוך אותם לנוער המאמין בעצמם, דרך המשצ"ים וטיפול אישי לרמות מתקדמות ולבגרות מלאה (שמותם שמורים) מאחורי הקלעים, בשקט ובהשקעה ענקית, זמן, רצון, אמצעים, הרבה אתה ועוד אתה, סבלנות, סובלנות, דוגמה אישית.
רציתי בכול מאודי להיות חלוץ בנתינה, בעשייה, דוגמה אישית, נאה דורש נאה מקיים נתתי לעיירה ירוחם שלוש שנים נפלאות בחיי רציתי להיות חלוץ שמחתי להמשכיות בענווה. רבים מחבריי המשיכו את פועלי בצניעות, הפכתי למאושר כי עשיתי מעשה. העשייה התבטאה בתחומי החינוך הגופני, החינוך החברתי, קרוב לבבות, שם התחלתי את הנושא האחר הוא אני כי בעירה ירוחם, חלוקה האנושית לא פשוטה : הודים, עדות המזרח, עולי רומניה, ב- 1979 צריך לגשר - לא פשוט.
לשם התחלתי את הרעיון בית ספר רוקד בעזרתה האדיבה של המנחה מרים מקיבוץ שדה בוקר.
כתבתי 6 ספרים : ארצי לך באהבה, הלב הדומם, אוסף שירי לוחם, 43 שנים מלאו לכאב, כאבו היתום של לוחם, שירי מחאה, שירי אהבה ומונולוגים.
זה אני בצניעות רבה הרבה שנים של להיות אדם, לתת, לעשות, בשקט, מאחורי הקלעים ועתה אשמח לפתוח לכם צוהר קטן להיכנס ולדעת : מי אני ומה פועלי, קשה לי לכתוב עלי תמיד מאחורי הקלעים ובצניעות, אנה סלחו לי.
כמאמן שחיה פיתחתי את השחייה באזור הקריות, דורות של שחיינים, אלופי ישראל, אלופי גילאים, תוך כדי פיתחתי נושא הנקרא לידה קלה תוך שחיה באמצעות תרגילים בתוך המים.

נשוי לרחל, אב לנעמית, ליעד ועומר וסב לאופיר, רביד, יובל ובנג'ימין

הסיפורים

  • יומן שנכתב בתקופת אשפוז
  • מכתב ממני \ האדם הבוגר , אל הנער , הלוחם
  • זיכרונות !! קשים ומרים !!
  • הרקע, הסביבה, המלחמות
  • לבדי הנני
  • מונולוג
  • ננטשתי
  • המכתב לא הגיע ליעדו
  • יום הזיכרון ויום העצמאות
  • מונולוג אישי – התנגשויות ברוח
  • מכתב אנונימי
  • מתפרק
  • אני נושא עימי
  • הכאב נושא בנפשי
  • אבני הדרך התפרקו
  • רחל, האישה לצידי
  • מכתב אישי - אישתו של לוחם
  • הנפש אבדה \ השפיות נעלמה בעזה
  • המבצע הסתיים !!
  • מחשבה שניה !!!!!
  • אבני הדרך הכבדות בשנים 1975-2005
  • שתקתי
  • הגהנום בשיאו
  • הלוחמים מפלגה א
  • מונולוג איזון ??? מה זה ????

השירים



  • עיני כבו
  • הילוכו כבד וחתומות פניו
  • יסודות הגשר מתמוטטים
  • אנחנו הנערים
  • גבעת האורנים
  • האביב לא שב אלי
  • ההלם לעד לא יגמר
  • חמישה עלים – נשאר אחד
  • ארבעים מלאו לכאב
  • להיות אדם / שפוי
  • הכאב ארוך ומייגע
  • הכתב בסיפור חיי נמחק
  • השמש לעת ערב שקעה
  • כאבו של לוחם יתום
  • נוער הזהב שנת 68
  • ההלם לעד לא יגמר
  • תש ליבי תם החלום
  • חבק אותי חזק
  • חייל : הכתובת נמחקה
  • באופק האפור נוגעים קרני השמש
  • בדד בשדה הכותנה
  • מחרוזת הפנינים התפרקה
  • הבדידות, הדממה חברו
  • הכתמים הצהובים במכתב האחרון
  • ההלם פגע פעמיים
  • נשארתי הרחק מאחור
  • רסיסי רימונים
  • שברים בענן
  • שבתי בציה
  • דולב מזרחי
  • לוטם מרווני
  • הסמל מגן שמואל
  • שיר למולדת
  • הלב מהעמק
  • אחי הקטן מהעמק
  • המוות כערך, שיר
  • הכאב מתעצם
  • לבכות ולא לסלוח
  • סופת אבק
  • שירת הזמיר מהדהדת
  • הבדידות, הדממה חברו
  • קופסת הסודות שלי
  • גם לוחם בוכה
  • הצער שבשתיקה
  • נכנעתי נכנע
  • הכבוד האבוד
  • הם לא נפלו לשוא
  • הקרב האמיתי החל
  • סגרירי מאוד
  • גל ועוד גל נושא צלקת
  • המשא כבד מנשוא
  • שנים ללא תקווה

תמונות וסרטים

ספר אורחים

רשום תגובה